שמיני עצרת - שמחת תורה ה׳תשפ״ז
דבר תורה
שמיני עצרת - שמחת תורה ה׳תשפ״ז
המסר הפנימי של שמחת תורה!
שמיני עצרת הוא היום השמיני של חג הסוכות, והוא נחשב לחג מיוחד בפני עצמו. זהו יום שנוסף לנו במתנה מאת הקב״ה. לאחר שעם ישראל הקריב במשך שבעת ימי החג 70 פרים כנגד כל אומות העולם, בחג זה מקריבים בבית המקדש רק פר אחד, והוא כנגד עם ישראל, שהוא אחד ומאוחד עם ה׳ אחד.
רש״י מבאר זאת יפה:
זה מראה על חיבתו של ה׳ לעמו: ״כבנים הנפטרים מאביהם, והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד!״
עם ישראל כמעט מסיים את חג הסוכות וכבר מוכן להיכנס לתוך ענייני השנה החדשה, והנה ה׳ מבקש מאיתנו שנישאר איתו לפחות עוד יום אחד - שנמשיך לחגוג איתו בשבת אחים גם יחד!
הקושי בפרידה כתוצאה מסיום החג הוא הדדי, גם לה׳ יתברך וגם לנו, בתור בניו. אם כך, מדוע רש״י כותב: ״קשה עלי פרידתכם״? היה עליו לכתוב ״פרידתנו״, דבר המראה על קושי משותף בינינו לבין אבינו והינו כלפינו.
מכאן עלינו ללמוד דיוק נפלא:
מצדו של הקב״ה אין כל פירוד כלל. הוא יתברך תמיד מחובר לעם ישראל! הפירוד שיכול לבוא הוא רק מהצד שלנו, כאשר במקום ליישר את כיווננו אליו אנו, ח״ו, מפנים לו עורף. לכן כתוב ״פרידתכם״ - הפרידה שלנו.
פירוד כזה כלפי ה׳, ח״ו - האבא, יכול לקרות רק אם ישנו פירוד לבבות בינינו - האחים, הבנים שלו יתברך.
הכוונה היא שהקב״ה אומר לנו ״קשה עלי פרידתכם״ לאחר חג שלם שבו אנו, בניו, קיימנו את מצוות ארבעת המינים, המסמלים את כללות סוגי עם ישראל, ובעיקר את החיבור והאחדות ביניהם.
בחג הסוכות אנו מחברים בין כל ארבעת המינים, ועוד יושבים יחד בסוכה.
כמו שמורחב על זה במקומות רבים, וכאן בקצרה - האתרוג מרמז על שלמות האדם, שיש בו גם טעם וגם ריח, הדומה ליהודי שמלא בתורה ובמצוות, ועד הערבה, שאין בה לא את זה ולא את זה - אדם שאין בו לא תורה ולא מצוות.
החשש של כל הצדדים הוא מסיומו של חג זה, מכך שהאגודה של ארבעת המינים מיד לאחר סוכות, בתוך הלך החיים, כבר לא רלוונטית כל כך, וכל אחד חוזר לסדר יומו ולמעמדו באשר הוא.
וכאן מגיע החידוש של חג שמיני עצרת ושמחת תורה:
בחג שמיני עצרת המצווה היא להקריב פר אחד - בחג זה כל המחיצות נופלות, ואין חילוקים בין יהודי אחד לשני. כולם חוגגים יחד, ואין חילוק בין הגדול לקטן.
רואים זאת בצורה של השמחה: אנו שמחים עם התורה, אך לא דרך לימוד, שבו כל אחד מבין אחרת לפי רמת שכלו והבנתו, אלא דווקא על ידי ריקוד, שבו כולם, ללא יוצא מן הכלל, שמחים עם התורה, שמחים בנותן התורה - הקב״ה!
בשמיני עצרת השמחה מתפרצת דווקא על ידי ריקודים, כאשר הרגליים מתרוממות למעלה מן הקרקע וכך גם הראש עולה לגובה. גם אדם שיכול להיות גבוה, מבחינה רוחנית או גשמית, צריך לדעת שרק כאשר הרגליים מקפצות, גם הוא יכול לעלות למעלה יותר. דווקא באחדות פשוטה בין כולם, גם האדם הנעלה יכול לעלות שלב נוסף, להתעצם ולגבוה.
אותו יום נוסף שה׳ רוצה שנמשיך לחגוג איתו נותן לנו את הכוח שלא יהיה אצלנו המושג של חילוקי דעות ופירוד לבבות. כאשר ה׳ אומר ״קשה עלי פרידתכם״, יש לנו הזדמנות פז לשמוח יחד באמת.
האחדות שאנו מרגישים בחג זה אינה יכולה להישאר רק בשעה קודשה זו, אלא גם כאשר אנו חוזרים לסדר ימינו במשך השנה, עלינו דווקא לקחת את האחדות שקיבלנו בשמיני עצרת אל תוך החיים עצמם.
זהו המסר שאנו לוקחים משמיני עצרת לכל השנה כולה: החג יכול להסתיים, אבל האחדות מוכרחת להמשיך כל ימות השנה!
צריך לזכור שגם כאשר אנו שונים זה מזה, כולנו בניו של אב אחד. גם אם יש בינינו חילוקי דעות, אין הם צריכים להביא לפירוד לבבות.
ניקח איתנו את שמחת הריקודים, את החיבור לתורה ואת ההרגשה שכולנו יחד, ונכניס אותם לתוך כל יום ויום. ומתוך כך נזכה להיות מאוחדים באמת, באהבת ישראל, ולזכות לברכנו אבינו כולנו כאחד!
בית חב״ד ׳טיילת שאגאל׳
דרום מוסקבה
גוט שבת גוט יום טוב!
תגובות
הוסף רשומת תגובה