פרשות חוקת - בלק
דבר תורה
פרשות חוקת - בלק
בפרשת השבוע אנו לומדים על מצוות פרה אדומה, שעליה נאמר: ׳זאת חוקת התורה׳, מצווה זו מסמלת את עניין ה׳חוקים׳ שבתורה - מצוות שהן למעלה מהבנתו של האדם.
אמנם בתורה יש מצוות רבות שנראות מובנות בשכל האנושי, כמו כיבוד הורים, איסור גניבה וכדומה. אולם האמת היא שגם מצוות אלו, עלינו לקיימם לא רק מצד ההבנה של האדם אלא הקיום צריך לבוא בגלל שכך ציווה הקב”ה.
הרי הקב”ה היה יכול לצוות את כל המצוות גם מבלי לגלות לנו שום טעם והסבר. כשם שלא גילה לנו את טעמה של פרה אדומה, כך היה יכול להסתיר מאיתנו את טעמיהן של כל המצוות, אלא שרצה הקב”ה שלכל הפחות בחלק מהמצוות כן נבין משהו מטעמן, כדי שהדבר יוסיף חיות והתלהבות בקיומן.
ישנה גמרא ידועה והיא:
״אילו לא ניתנה תורה, היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה״
כלומר, גם אילו לא הייתה ניתנת התורה, היינו יכולים ללמוד כמה הנהגות טובות מבעלי החיים: צניעות מהחתול, זהירות מגזל מהנמלה שאינה נוטלת דבר מחברתה.
אם נאמר שההסבר למצוות אלו הם נטו מפני ההגיון שבדבר - וזה הסיבה היחידה שבגללה האדם צוּוה על כך ואין כל עומק פנימי בדבר, יוצא כביכול שהקב״ה ח״ו מלכתחילה לא היה צריך לצוות אותנו על אותם מצוות, בגלל שגם כך היינו מקיימים את זה בגלל ההבנה שבדבר.
בכך שה׳ הוא זה שציווה אותנו בכל המצוות כולל אותם מצוות שהם כן מובנים, צריך לומר שכל מצוה שנתנה לנו התורה - השורש האמיתי לקיום המצווה זה רצון ה’ - שהוא נעלה לאין שיעור מהשגתנו והסיבה למצוה זה - מפני שכך עלה ברצונו יתברך ולכן אנו עושים את מה שהוא ביקש. לגבי אותם טעמים שכליים שכן אנו מבינים, הם בסך הכל סיבה חיצונית בלבד!
ולכאורה נשאלת השאלה: אם הקב”ה נתן לנו טעמים והסברים למצוות רבות, מדוע במצוות פרה אדומה לא נתן אפילו הסבר חלקי? הרי היה יכול לגלות גם בה טעם מסוים שיתקבל על דעת האדם.
אלא שדווקא כאן טמון היסוד הגדול. מצוות פרה אדומה היא היחידה שניתנה לנו בצורה שאין בה כל אחיזה בשכל האנושי, דווקא כדי שתעמוד לנגד עינינו מצוה אחת כזו שתזכיר לנו שגם כאשר אנו מבינים טעם למצווה מסוימת, אין זה אלא חלק קטן וחיצוני בלבד. יסוד קיום המצוות הוא מפני שכך ציווה הקב”ה, ולא מפני שהשכל שלנו מסכים או מבין.
עלינו ללמוד מכל זה:
כאשר יהודי ניגש לקיים מצווה, עליו לשלב שני יסודות יחד: מצד אחד ללמוד, להבין ולהתבונן בטעמי המצווה כדי לקיימה בחיות ובשמחה; ומצד שני לזכור שגם לאחר כל ההבנה, עיקר קיומה הוא מפני שזהו רצונו של הקב”ה.
כאשר אדם חי בגישה זו, קיום המצוות שלו אינו תלוי במידת הבנתו, אלא בקשר העצמי שלו עם נותן התורה, ומתוך כך עבודת ה’ שלו נעשית יציבה, עמוקה ואמיתית יותר גם כאשר הוא לא הגיעה עדין לעומק הנעלה של הדבר.
בית חב״ד ׳טיילת שאגאל׳
דרום מוסקבה
גוט שבת!
תגובות
הוסף רשומת תגובה