פרשת כי תבוא
דבר תורה - פרשת תבוא
ביכורים - להכיר בטוב ולהעלות את הגשמיות לקדושה
בפרשת השבוע שלנו אנו לומדים על מצות הביכורים - מצוה שכל עניינה הוא להכיר בטוב ולא להיות כפוי טובה, יש לעצור ולהודות על הברכה שהקב״ה העניק לנו.
המילה ביכורים קשורה למילה בכור, מלשון ראשית. אדם לוקח את ראשית יבולו, את הפירות הראשונים והמובחרים שלו, את התוצאה של עבודתו במשך כל השנה החולפת, ומביא אותם לבית המקדש.
אך כשמתבוננים בפרטי המצוה, יש משהו מעניין:
מצד אחד, האדם נותן את פירותיו הראשונים והמובחרים ומעלה אותם לבית המקדש, כדי להודות לה׳.
ומצד שני, בשעה שהוא בא לתת אותם לה׳, הציווי הוא דווקא לתת לכהן ולא להעלותם על גבי המזבח.
ולכאורה, אם כל עניינה של מצות הביכורים הוא להודות לה׳ ולהכיר בכך שהכול מגיע ממנו יתברך, מדוע שלא יעלו את הפירות עצמם על המזבח, באופן שבו תהיה הנתינה לה׳ שלמה ומוחלטת?
אלא שמכאן אנו למדים שני יסודות עמוקים הקשורים במצות הביכורים.
א. לתת את הראשית לה׳:
הפירות הראשונים מלמדים אותנו לתת קודם כל לה׳. בכך האדם מבטא ומכיר שהצלחתו האישית אינה מובנת מאליה, אלא מתנה מאת הקב״ה. עוד לפני שהוא נהנה מהצלחתו - הוא עוצר ואומר תודה.
ב. להכניס את הגשמיות עצמה לעבודת ה׳:
ההודאה מתחזקת דווקא דרך הגשמיות עצמה, כאשר אנו משייכים את החומריות לעבודת ה׳. לכן התורה אינה מצווה לשרוף את הפירות על גבי המזבח כמו בשאר ההבאות לבית המקדש, אלא הכהן מקבלם ובכך מעלה אותם לקדושה.
גם היום;
שאין לנו בית מקדש, ואין אנו מביאים ביכורים כפשוטם, בכל זאת כל אחד מאיתנו יכול וצריך לחיות את הרעיון של מצות הביכורים:
כבר בראשית הצלחותינו בכל דרך בחיינו עלינו לראות איך לקדם את אותו עניין לעבודת ה׳ וגם בתוך סדר חיינו.
למשל, כאשר אדם עוסק בפרנסתו, עושה עסקה מוצלחת או מקבל משכורת, עליו להתבונן ולזכור למי הוא חייב את הצלחתו, ולשם מה ניתנה לו הברכה.
וכדאי גם להקדיש את ראשית ההצלחה לדבר שבקדושה - לתורה ומצוה, צדקה וחסד, גם כאשר הדברים הללו נעשים בתוך העולם הגשמי שלנו.
בדרך זו, האדם הוא לא רק נותן לה׳ אחוזים ברווחים שלו, אלא מכריז ומראה שכל מה שיש לו - גם דבריו הגשמיים מלכתחילה הגיעו מאת ה׳.
נכון שקל יותר להרגיש קרבת אלוקים בבית הכנסת ובשעת לימוד התורה. אבל ככל שהאתגר גדול, כך גם השכר מתרבה. והוא: לקחת את העולם הגשמי ולהכניס גם אותו תחת הנהגת הקדושה.
בזמן בית המקדש, לאחר הבאת הביכורים, הייתה אמירת תפילה וברכה שיזכה האדם להגיע לשנה הבאה ולקיים שוב את המצוה בשמחה.
נמצא שהביכורים אינם רק הודאה על השנה שעברה - הם גם הכנה לשנה הבאה.
ברכה זו המובאת בפרשתנו חלה בימים הסמוכים לראש השנה, וממילא מובן שכל הוספה בעניין הנלמד מביאה לשפע ברכה והצלחה בכל העניינים במשך החודשים הבאים עלינו לטובה.
ושוב נזכה לשנה טובה ומוצלחת, בכל מכל כל!
בית חב״ד טיילת ׳שאגאל׳
שכונת זיל, דרום מוסקבה.
גוט שבת!
תגובות
הוסף רשומת תגובה