פרשת ראה

דבר תורה 
פרשת ראה

בפרשת השבוע אנו לומדים על מצוות הצדקה: כאשר ישנו אביון הזקוק לעזרה, מצווה על האדם שלא לקפוץ את ידו, אלא לפתוח את כיסו ולסייע לו במבוקשו.

פרשה זו נקראת תמיד בסמיכות לחודש אלול - לפעמים בשבת ר״ח - או כבקביעות שנה זו, שבת מברכים של חודש אלול. ממילא מובן שישנו קשר בין מצוות הצדקה הנלמדת בפרשה לבין חודש הרחמים והסליחות.

הרמב״ם כותב בהלכות תשובה:
׳נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים… מראש השנה ועד יום הכיפורים׳.

אף שהרמב״ם מזכיר את עשרת ימי תשובה, הרי שחודש אלול קשור כמקשה אחת גם לאותם ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים:

מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים יש רצף אחד של ארבעים יום - ימי רצון. ידוע שראשי התיבות של הפסוק ״אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי״ יוצרים את המילה ׳אלול׳ ואילו סופי התיבות של פסוק זה הם ארבע האותיות של י’ ובגימטרייה הם ארבעים - נמצא שלא רק בעשרת ימי תשובה יש להרבות בצדקה כפסק הרמב״ם, אלא גם בחודש אלול עלינו להתחיל כבר להרבות בצדקה.

אך כאן מתעוררת שאלה:
מדוע הרמב”ם כותב ׳להרבות בצדקה - ובמעשים טובים׳? לכאורה, צדקה היא עצמה בכלל המעשים הטובים, ואם כן מדוע היא מוזכרת בפני עצמה, כמצווה מיוחדת יותר מכל שאר המצוות?

כידוע, יש הבדל בין מתנת חינם לבין דבר המגיע לאדם על פי דין. כאשר אדם אינו ראוי מצד מעשיו, והוא מקבל מהקב”ה את מבוקשו - הרי זו מתנת חינם. אולם כאשר אדם עובד את ה’ ומקיים את מצוותיו, השכר שהוא מקבל מגיע לו, כביכול, על פי הדין.

אלא שכאן טמון החידוש על פי ביאור החסידות:

גם כאשר השפע שהאדם מקבל ומגיע לו על פי מעשיו הטובים, עליו לדעת שאין זה רק משום שעל פי הדין מגיע לו לקבלו, אלא שגם מה שהוא מקבל על פי הדין היא צדקה גדולה מאת הקב”ה.

שהרי אין כל יחס בין מעשי האדם המוגבלים לבין אין-סופיותו של הקב״ה. כדברי חז״ל, אין מעשי בני האדם תופסים מקום אצלו יתברך. עצם העובדה שהקב”ה בוחר להתחשב במעשיו, לדון אותם, ועל פיהם לגמול לו את המגיע לו - זו בעצמה צדקה וחסד מאיתו יתברך!

לפי זה מובן מדוע הדגיש הרמב״ם דווקא את הצדקה.

ההכנה לראש השנה איננה רק להרבות במצוות - מעשים טובים, אלא ללמוד מדרכיו של הקב”ה. אם הקב״ה נוהג עמנו בצדקה, גם כאשר הוא נותן לנו את מה שכביכול מגיע לנו על פי הדין - באמת זה נחשב לו יתברך כגדר של צדקה, על אחת כמה וכמה שעלינו לנהוג כך עם הזולת, לפתוח את היד, לתת ולהיטיב גם מעבר למה שאנו מחויבים.

זו גם הסיבה שדווקא בשבת המברכת את חודש אלול אנו קוראים על מצוות הצדקה. ההכנה הטובה ביותר ליום הדין היא להתנהג עם אחרים כמדתו של הקב״ה - במצות הצדקה.

וכשם שאנו מרבים בצדקה למטה, כך נזכה שהקב”ה ירבה עמנו צדקה למעלה, יכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות.

בית חב״ד ׳שאגאל׳

דרום מוסקבה
גוט שבת!