פרשות מטות - מסעי
דבר תורה
פרשת שבוע - מטות מסעי
האם באמת הגעתי ליעד?
התורה פותחת במילים: ״אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.״
וכי בני ישראל יצאו ממצרים במשך ארבעים שנה? הרי היציאה ממצרים הייתה ברגע אחד. ברגע שחצו את הגבול הם כבר היו מחוץ למצרים. אם כן, מדוע התורה מתארת לנו את כל היציאה הזו מעבדות לחירות כ״מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים״, כדבר שנמשך במסעות רבים ועד הכניסה לארץ?
אלא שהתורה מלמדת אותנו יסוד גדול בעבודת ה׳:
מצרים אינה רק מקום גיאוגרפי - מצרים מלשון מֵיצר וגבול. גם כאשר עם ישראל חצו את גבול מצרים, המקום החדש שבו הם עמדו - ביחס למדרגה הבאה שאליה הם שאפו - עדיין היה נחשב עבורם למיצר.
ומאידך חשוב לדעת שגם אם מדובר באדם - שעד עכשיו שעדיין מסיבה כזו או אחרת - לא יצא מהמֵצָרים האישיים שלו ולא ניסה להתקדם אל הטוב - עליו לעשות לפחות את הצעד הראשון. ברגע שהוא יצא מהמֵצַר הראשון, כבר נפתחת לו הדרך להתקדם ולעלות עוד ועוד.
הרעיון הזה מקבל משמעות מיוחדת דווקא בימים אלו, שבהם אנו קוראים את פרשות מטות-מסעי ׳בימי בין המצרים׳ הימים שבין י”ז בתמוז לתשעה באב - ימי האבל על חורבן בית המקדש.
במבט חיצוני אלו ימים של חורבן, צמצום וכאב. אבל במבט פנימי, כפי שמסביר הבעל שם טוב את הפסוק: ״וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ״ לא רק שלאחר הצרה תבוא הישועה, אלא דווקא ממנה תצמח הישועה.
כדי לבנות בניין חדש, גדול ויציב יותר, צריך לעיתים להרוס את הישן. החורבן אינו התכלית, אלא ההכנה לבניין נעלה יותר.
כך גם בחיים הפרטיים שלנו - בין אם נדמה לנו שקשה ובין אם הכול כשורה - אסור לעצור. תמיד יש לאן להתקדם, עוד מֵצַר שממנו אפשר לצאת, ועוד מדרגה שאליה אפשר לעלות.
עכשיו יותר מתמיד: שנזכה לצאת מן המיצר אל המרחב, ולהגיע אל היעד האמיתי - בניית בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.
בית חב״ד ׳טיילת שאגאל׳
דרום מוסקבה
גוט שבת!
דרום מוסקבה
גוט שבת!
תגובות
הוסף רשומת תגובה