פרשת קורח
דבר תורה
פרשת קורח
פרשת קורח וכל עדתו מסעירה כל יהודי באשר הוא, אבל כדי להבין על מי ולמה חלק קורח, נעשה סדר קטן ב׳משפחולוגיה׳ שלהם:
לקהת היו ארבעה בנים:
הבכור - עמרם, אביהם של משה ואהרן.
השני - יצהר, אביו של קורח.
השלישי - חברון.
והרביעי - עוזיאל, הצעיר מבין כל האחים, והוא היה אביו של אליצפן.
חז״ל מסבירים שקורח ערך חשבון כזה: לאחר שמשה ואהרן קיבלו את המלכות והכהונה, הוא ציפה שהתפקיד החשוב הבא במשפחת קהת יינתן לו, מפני שהיה בן יצהר, האח השני במשפחה. כאשר משה מינה את אליצפן בן עוזיאל (בנו של האח הצעיר ביותר) לנשיא בני קהת, קורח נפגע וטען שהמינוי היה צריך להיות שלו. קנאה זו הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהציתו את המחלוקת.
המשך הדרמה ידוע לכולם - האדמה פתחה את פיה ובלעה את קורח ואת כל אשר לו. את יתר 250 האנשים שהשתתפו במרד אש יצאה מלפני ה׳ ושרפה אותם בעקבות הקטורת שהקריבו.
המינוי של אליצפן בן עוזיאל קרה הרבה עוד קודם סיפור המרגלים שקראנו בשבוע שעבר - ובכל זאת באותו זמן קורח לא התערב אף על פי שבן דודו עקף אותו וקיבל את המינוי המשפחתי של נשיא בני קהת.
קורח ידע שמשה הוא המנהיג, ודווקא לו ניתנו הכוחות מה׳ לחלק תפקידים שונים - כל עוד עם ישראל היה אמור להשאר במדבר קורח שתק, משום שהכיר בגדולתו של משה שקיבל תורה מסיני ישירות מהקב״ה -
אבל לאחר סיפור המרגלים, קורח הסיק כמו כולם שהקב״ה מעוניין דווקא בארץ הגשמית, ושזו התכלית האמיתית, ובהמשך לכך טען קורח:
הרי בכניסה לארץ המטרה היא דווקא במצוות הגשמיות שהאדם מקיים - אם כך לכאורה אין הבדל בין המצווה שמשה מקיים לבין המצווה שקורח מקיים. שניהם מניחים תפילין, שניהם מקיימים את אותן המצוות, ואם כך - מדוע משה ראוי יותר להנהיג? יתרה מכך, קורח היה בן דודו של משה ואף השתייך לענף המשפחתי הבכיר ביותר אחרי עמרם, ולכן סבר שהוא ראוי לקבל את מינוי נשיא המשפחה.
משה רבינו ניסה להסביר לו שגם בקיום המצוות המעשיות יש הבדל בין אדם לאדם:
נכון שלימוד תורה שונה מאדם לאדם, ואילו במעשה המצוות נראה לכאורה שכולם שווים. אך האמת היא שגם בקיום המצוות יש מדרגות שונות. אולי לא במעשה החיצוני עצמו, אך בוודאי באופן שבו מקיימים אותו - באיזו כוונה, באיזו התקשרות לקב”ה, ועד כמה הוא מזכך את האדם ומאיר את סביבתו.
זה היה ייחודו של משה רבינו. משה לא היה רק גדול בתורה, אלא מצוותיו גם הם נעשו בדרגה עליונה של ביטול, קדושה ודבקות בה׳, ולכן היה לו הכוח להאיר את העולם יותר מכל אדם אחר. משום כך בחר בו הקב”ה להנהיג את ישראל ולחלק את התפקידים בעם על פי רצונו.
ומכאן ההוראה עבור כל אחד מאיתנו:
קל מאוד להתרגל לקיום מצוות באופן טכני - להניח תפילין, להתפלל, לברך או לתת צדקה מתוך הרגל. אך משה רבינו מלמד אותנו שהקב”ה מבקש לא רק את המעשה עצמו, אלא גם את הלב שמאחוריו.
כאשר יהודי מתכונן למצווה, מתבונן במשמעותה ומקיים אותה מתוך כוונה, רגש והתקשרות לקב”ה, המצווה אינה נשארת פעולה חיצונית בלבד. היא הופכת לאור שמזכך את האדם, מאיר את סביבתו ופועל את תכליתה האמיתית - לעשות לה’ יתברך דירה בתחתונים.
גוט שבת!
בית חב״ד ׳שאגאל׳
שכונת זיל, דרום מוסקבה
תגובות
הוסף רשומת תגובה