פרשת בהעלותך
דבר תורה
פרשת בהעלותך
אחת התלונות המפורסמות של עם ישראל למשה רבינו מובא בפרשת השבוע שלנו בקשר לאוכל שהיה ניתן להם הישר מן השמים - המן. באותו אוכל היה אפשר להרגיש את כל הטעמים שהיה האדם רוצה להרגיש, ורק טעמים בודדים לא הורגשו באכילתו: אבטיחים, חציר, בצלים ושום. העם התלוננו על כך שבמצרים היו להם את אותם מאכלים, וכאן במדבר הם חסרים ובגלל זה הם מתגעגעים למצרים.
הסיבה באמת לכך שטעמים אלו לא היו במן היא מפני שאינם טובים לכולם, ובפרט לתינוקות יונקים.
במדרש מובא שהמן היה מתאים את עצמו לכל אדם: לזקנים כמרקחת רכה, לצעירים כלחם ולתינוקות כחלב. לכן אותם טעמים מסוימים לא נכללו בו, כדי שיהיה מתאים לכולם.
נס נוסף שהיה במן הוא שלא הייתה בו פסולת כלל. לחם רגיל אינו נבלע כולו בגוף האדם, וחלק ממנו הופך לפסולת. אך המן, שהיה לחם מן השמים, היה מזון זך ונקי שנבלע כולו באדם.
במסכת יומא (עה, א) מובאים שלושה מקורות בתורה המתארים את ירידת המן:
בפרשתנו נאמר שהמן ירד בתוך המחנה.
במקום אחר נאמר: ״ויצא העם ולקטו״ - משמע שהיה צורך לצאת מחוץ למחנה.
ובפסוק נוסף נאמר: ״שטו העם ולקטו״ - משמע שהיה צורך להרחיק עוד יותר.
שואלת הגמרא: היכן באמת ירד המן?
ומתרצת שהכול היה תלוי במצבו הרוחני של האדם. הצדיקים מצאו את המן סמוך לפתח אוהליהם, הבינוניים יצאו מעט מחוץ למחנה, ואילו הרשעים נאלצו להרחיק לכת כדי למצוא את מנת המן שלהם.
יוצא מכך שאף שהמן היה לחם מן השמים, הוא לא בא לשנות את האדם באופן מוחלט אלא הגיע בתור אוכל כדי להשביע את העם - הצדיקים נשארו במעלתם, והיו כאלה שלמרות שאכלו מן במשך ארבעים שנה, עדיין לא תיקנו את דרכם.
גם אדם שזכה מדי יום לנס גלוי מן השמים היה יכול להמשיך ולהתלונן על אותם טעמים בודדים שחסרו לו, במקום להתפעל מהשפע האלוקי שקיבל.
אך למרות זאת, מובא במכילתא דבר המוכיח שהמן פעל על כל יהודי והשפיע עליו לטובה:
את התורה היה אפשר לקבל רק לאחר שבני ישראל אכלו מן!
אם כך, המן אכן זיכך את האדם והכשיר אותו לקבלת התורה. ואף שאלו שלא השתנו לגמרי ואף המשיכו להתלונן, בכל זאת עצם אכילת המן פעלה בהם עילוי וזיכוך מסוים.
רעיון זה מסייע להבין את מעלתה של תורת החסידות.
בלימוד הנגלה של התורה האדם נדרש לעמול, להקשות, לתרץ ולברר עד שהוא מגיע למסקנה הנכונה ולהלכה למעשה.
אולם תורת החסידות מגלה לאדם את האור האלוקי שבתורה, את משמעות המצוות ואת תכלית בריאתו.
וכשם שהמן פעל זיכוך והכנה לקבלת התורה, כך גם לימוד החסידות מזכך את האדם ומכין אותו לקלוט את התורה בפנימיות גדולה יותר.
וכשם שהמן לא נשאר דבר חיצוני אלא נבלע והפך לחלק מן האדם, כך גם לימוד החסידות אינו נועד להישאר כידיעה בלבד, אלא לחדור אל תוך האדם ולהשפיע על מחשבותיו, רגשותיו והנהגתו.
שנזכה כולנו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות מתוך שמחה וטוב לבב!
גוט שבת!
בית חב״ד דרום מוסקבה
שכונת זיל, טיילת שאגאל
תגובות
הוסף רשומת תגובה